התודעה שלנו כצינור של שפע
שפע
שפע שפע שפע, כולם עכשיו זורקים את המילה הזאת לאוויר בפיתיון למה שכולנו מחפשים בימים אלה. אנחנו מתחילים לשאול את עצמנו מה זה שפע? עבור ההורים ובוודאי סבא וסבתא שלנו שפע=כסף, חומר. האנרגיה הנמוכה הבסיסית ביותר וההשרדותית ביותר של שפע. אנחנו בדור שכבר יש לו חומר באיזשהי רמה, יש לו בטן שבעה והרמה הבסיסית של החומר שלנו באמת שופעת, אז אנחנו מתחילים לעלות לרמה הבאה של שפע- מנטלי, רוחני. האם אני באמת חי בשפע? מה אם השפע הרוחני שלי מצומצם ואני נותר רק עם החומר?
אני חושבת שהדור שלנו חי את הקונפליקט של שלב הביניים בין השפע החומרי לרוחני.
אנחנו נולדנו לרמת שפע חומרית כלכלית מסויימת שמאפשרת פתיחות לשפע גבוה יותר אך לא ראתה דוגמא לאיך עושים את שניהם. רובנו עדיין בתודעה קאפיטליסטית שכסף הוא דבר שצריך לרדוף ולרוץ אחריו וגם המערכת המנטלית שלנו עדיין לא בוטחת בשפע החומרי מספיק כדי לשחרר שם האחזות ומצד שני אנחנו כבר לא מסתפקים רק בשפע החומרי ורוצים להבטיח את ההגשמה שלנו, אך עדיין רובנו לא חיים את האפשרות לקיום שניהם בו זמנית, כלומר: שפע חומרי מתוך שפע רוחני-מנטלי. הדור הקודם לנו חי את התנועה ההפוכה- מי שהיה לו מספיק שפע חומרי יכל לאפשר לעצמו גם שפע רוחני- לחוות, לבלות, להעשיר את עצמו בהשכלה, לפתח תחביבים, לעשות שינוי קריירי שיעשיר אותו אותו גם רוחנית.
המעבר לתנועה הנגדית של "שפע חומרי מתוך שפע רוחני-מנטלי"
אומר שבעצם השפע החומרי שלנו נקרא לו-חיצוני, הוא השתקפות לשפע הרוחני, המנטלי שלנו-בעצם השפע התודעתי שלנו, השפע הפנימי.
אז מה זה שפע פנימי?
כן, זה גם הוויה של שפע ולחיות את השפע קודם בתודעה, זה איזשהו תדר שתמיד אפשר להתחבר אליו ואז קסמים מתחילים לקרות והדרך שלנו לשפע נפתחת גם חיצונית, אבל זו גם עבודת העמקה אינסופית. אם רוצים להתחבר לתדר הזה בצורה ממושכת ולחיות אותה באופן שוטף צריך לעבור תהליך מעמיק של ריפוי אני קוראת לו- לנקות את צינור השפע שלנו.
השפע כצינור אינסופי
אני מדמה את התדר של השפע לצינור חלול אינסופי שדרכו זורם מעיין אינסופי של שפע. לכולנו יש באיזורים מסויימים בצינור חסימות, הם תקפים לכל תחומי החיים, יכולה להיות חסימה בשפע הכלכלי, החברתי, היצירתי, המקצועי וכו...
זאת אומרת שהפוטנציאל שלנו לשפע הוא אינסופי, בכל תחומי החיים. התפקיד שלנו בחיים כאן על הארץ הוא לחוות, ללמוד, להתפתח ולעשות עבודת ניקוי לצינור הזה בכדי לאפשר לו דרך המסע הספירלי כאן לחזור לאותה נקודת התחלה של צינור חלול שהיא בעצם האלוהות. אני מסתכלת על זה לא כיעד סופי כי להגיע שוב למקום הזה כי זה לוקח לא מעט גילגולי חיים אלא על ההסכמה לחזור לשם כל פעם מחדש. זה קורה כשאנחנו מתחברים לאני הגבוה שלנו. האני הגבוהה שלנו נגיש לנו כשאנחנו מסכימים לקלף את השכבות שחוסמים אותנו ממנו.
כל מחסום שאנחנו פוגשים הוא הזדמנות לעשות עוד עבודת ניקיון עמוקה שם ולהחזיר אותנו עוד קצת למקור שלנו, זאת בעצם העבודת ריפוי שלנו כאן כבני אדם.
איך פרקטית עושים את העבודת ניקיון הזאת?
עבודה פנימית של חיבור לעצמנו והגברת המודעות. להסכים לפגוש את עצמנו ברבדים העמוקים של התת מודע של פצעים קודמים שלנו, מהחוויות הראשוניות שלנו בגילגול הזה ובגילגולים הקודמים.
בטיפולים שמעמיקים בעבודה עם התת מודע-דרך הדמיון, דרך הגוף, דרך תיקשור.
במדיטציות כשאנחנו מסכימים לצלול פנימה ולפגוש את עצמנו במימדים אחרים מהיום יום.
ביצירה אומנותית כשאנחנו מסכימים להרפות שם ללא נודע- ליצור יש מאין כמו הבריאה האלוהית. אנחנו מתחברים לתדר של בריאה, האלוהות עוברת דרכנו ויוצרת ומגשימה דרכנו ככלי.
כתיבה כתיבה שוטפת כתיבה מתוך חוסר תיכנון אלא שוב מתוך אותו מקום שלא יודע מאפשרת חיבור לחלק הגבוהה שלנו-לאלוהות ומורידה טקסט דרכנו. ככה אני מרגישה כשאני כותבת לכם כאן.
הרשימה הזאת היא עוגנים, אך ככל שאנחנו מתרגלים את המקום הזה אנחנו יכולים להתחבר לצינור הזה, לשפע, לנביעה האין סופית הזאת בכל דבר שאנחנו עושים מתוך מקום של הוויה. כשאנחנו בהוויה של חיבור הדברים מתחילים להעשות באופן מדוייק יותר-מחובר יותר, כאילו לא אנחנו מחליטים על כלום אלא רק קשובים להדרכה שתמיד מדברת ופועלת דרכנו לסירוגין כשאנחנו לא מתנגדים לה. זאת אומרת שככל שנפנה לה מקום נחיה חיים עם פחות פערים בינינו לבין הרצון הנשמתי שלנו ויותר של של שפע.